פרדס (יהדות)
מונח בכתבי חז"ל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בכתבי חז"ל, פרדס (כך, ולא בראשי תיבות) הוא כינויה של תורת הסוד היהודית, העוסקת במה שמכונה "סתרי האלוהות". בדרך כלל משמש השם לציון עניינים קבּליים. המקור המרכזי שעליו מתבסס השימוש בביטוי זה הוא הסיפור הידוע המצוי בתלמוד הקרוי "ארבעה נכנסו לפרדס".
הרמב"ם מזהיר ש”אין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר” כנמשל לש"ס (שישה סדרים במשנה) ופוסקים (אלו המבארים את המשניות).[1] כוונת הדברים שאין לאדם להתעסק בעניינים אלה (המתחלקים למעשה בראשית ולמעשה מרכבה), עד שלא למד את כל ההלכה.
מקור המילה "פרדס" בשפה הפרסית, בפירוש הפשוט של פרדס – גן עצים. המילה חדרה הן לשפה העברית והן לשפות נוספות, כגון האנגלית, שבה קיבלה המילה "paradise" משמעות של גן עדן.[2][3]